בעיות קשב וריכוז ADHD   - נוירופידבק והדרכת הורים

בעיות קשב וריכוז ADHD - נוירופידבק והדרכת הורים

 

  חמדה מרק, מנהלת תוכן / 21.3.2021

חמדה מרק, מראיינת ועורכת המדור "המומחים.יות מספרים.ות" מטעם עמותת "ילדים שלנו". חמדה מתנדבת בעמותה למען הגשת המידע לטובת הציבור באמצעות ראיונות כתובים ופודקסטים. חמדה מרק שמשה כסמנכ"לית משרד הביטחון, ראש האגף והקרן לחיילים משוחררים והיועץ הכלכלי למערכת הביטחון. בעלת תואר ראשון בכלכלב ותואר שני במנהל עסקים (MBA) בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב. נשואה + 2. 

שאלות למדור ניתן להפנות למייל: 4thechildrenstore@gmail.com

הקדמה 

היום נדבר עם ד"ר אירית שור ספיר, פסיכולוגית קלינית ומנהלת המרפאה לטיפול מערכתי ב־ADHD במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל מזה עשור. ד"ר שור ספיר מרצה בבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.  

הקימה (ביחד עם פרופ' חיים עומר) ומנהלת את בית הספר "להתנגדות הלא אלימה והסמכות החדשה". בית ספר להכשרת מטפלים ואנשי מקצוע, בתחום. עוסקת בטיפול ומחקר המתמקד בהפרעות קשב וריכוז והורות ובשנים האחרונות, חוקרת גם את תחום הנוירופידבק. הריאיון יתמקד בעיקר, בטיפולים של הפרעות קשב וריכוז, בדגש על טיפול באמצעות נוירופידבק וכן הדרכת הורים. כאן תמצאו הורים יקרים מענה לשאלות רבות ששאלתם את עצמכם, בנושא ולא קיבלתם תשובה.

שלום רב ד"ר אירית שור ספיר,

  1. השאלה הראשונה שלי אליך היא, "מהי הפרעת קשב וריכוז? וכיצד היא עלולה להפריע לתיפקוד התקין של הילד מבחינה לימודית, חברתית ורגשית?

הפרעת קשב וריכוז  ADHD  (Attention Deficit Hyperactivity Disorder ) פוגעת ביכולת להפנות קשב ולהתרכז במשימה שלפניך,  לצד היפראקטיביות ואימפולסיביות. יש פגיעה בתפקודים הניהוליים של הילד הלוקה בה (יכולת תכנון, ארגון ובקרה) וקושי באינהיבציה התנהגותית, רגשית וקוגניטיבית. ההפרעה היא נוירו-התפתחותית. זאת אומרת, יש לה בסיס נוירולוגי, אך העוצמה בה היא תבוא לידי ביטוי תלויה גם בסביבה בה הילד גדל. הילד מרגיש, שקשה לו להתרכז בחומר הנלמד בכיתה , הוא מתקשה לשבת על הכיסא, לעיתים קרובות הוא  מפריע לסביבה ולכן ברוב המקרים ההורים לומדים, שלילד יש הפרעת קשב וריכוז בשלב, שבו הוא מגיע לכיתה א' ונידרש לשבת בשיעור ולהתרכז. בשלב הזה הוא נתקל בבעיות, הקשורות ברכישת מיומנות הכתיבה, הקריאה והחשבון. כמו כן לא פעם המורה תתלונן שהילד מתקשה לשבת בכיסא, לחכות לתורו או לשמור על כללי הכיתה. התנהגותו עלולה להפריע לילדים האחרים סביבו ללמוד. כדי להדגים מה הכוונה כשאנו אומרים בעיה באינהיביציה ואימפולסיביות, תדמיינו מה קורה, כאשר הילד למשל רוצה להתגלש במגלשה, הוא מתעלם מתור הילדים שעומדים לפניו ודוחף את הילדים, שעומדים לפניו בתור, כי הוא רוצה עכשיו לגלוש ולא חושב מה תהיה התוצאה, למשל, שהילדים לא ירצו לשחק איתו, או שיכעסו על התנהגותו. יש לילד קושי לדחות סיפוקים וקושי לעצור ולחשוב על ההשלכות של מעשיו.  עקב התנהגותו זו עלול להיפגע האינטראקציה הבינאישית ועלולות להתפתח  בעיות חברתיות. בעקבות תגובת הסביבה להתנהגותו, לצד הקושי לרכוש את מיומנויות הלמידה בכיתה א', עלולות להתפתח תחושות של דכאון וחרדה. תחושות של חוסר ערך עצמי. התנהגותו ההיפראקטיבית והאימפולסיבית של הילד גורמת גם לחיכוכים בתוך המשפחה, ולבעיות בין ההורים לילד, אשר מתקשים בשימת גבולות ובויסות של התנהגות הילד. 

  1. מהם הטיפולים המקובלים להפרעת קשב?

אנחנו נטפל בהפרעת קשב וריכוז בהתאם לחומרת ההפרעה. במקרים בהם הילד מתקשה בלימודים, ניתן לסייע לו בבית הספר באמצעות "הוראה מתקנת", שיעורי עזר. לעיתים המורה יכולה להושיב את הילד בכיתה  בשולחן נפרד, כך שלא יפריע לילדים אחרים. כאשר ההפרעה היא בעוצמה חזקה יותר ופוגעת בתפקוד ההתנהגותי, הלימודי והחברתי של הילד, נדרשת התערבות טיפולית. בארה"ב –הטיפול בהפרעת ADHD של הילד הוא תלוי גיל . בגיל הרך מומלצת הדרכת הורים, שתעזור לילד לווסת עצמו רגשית והתנהגותית. החל מגיל בית-ספר ההמלצה היא טיפול תרופתי (ריטלין וכדומה)  ו/או הדרכת הורים. מגיל ההתבגרות ההמלצה היא טיפול תרופתי שעדיף שישולב בטיפול לילד מסוג CBT  -  Cognitive Behavioral Therapy - טיפול קוגנטיבי התנהגותי.

באוסטרליה ובאירופה – עד לגיל ההתבגרות הטיפול נעשה באמצעות הדרכת הורים ורק כאשר הטיפול באמצעות הדרכת ההורים לא יעיל, מוסיפים טיפול תרופתי. בגיל ההתבגרות, ההמלצה היא גם לנסות לעבוד עם הילד בטיפול CBT.

בישראל – לצערי הנטייה היום בישראל  דומה יותר לזו הקיימת בארה"ב.

טיפול רגשי לילד לא יעיל בפני עצמו להפרעת קשב. אין היום מחקרים המוכחים שהטיפולים הללו יעילים לצמצום ההפרעה, אבל הם בהחלט יכולים לעזור לבעיות הרגשיות, שיכולות להתלוות להפרעת קשב, כגון: דימוי עצמי נמוך, דכאון וכדומה.

  1. כולנו מודעים היום לתרופת "הפלא" רטאלין אבל ברור לכל, שאי אפשר להסתמך רק על תרופות, כאשר "על המדף" יש תחליפים, כמו שיטת הנוירופידבק, שיטה המאמנת את המוח כיצד לפעול באופן אופטימלי. עבורי זה נשמע דמיוני , האומנם ניתן לאמן את המוח?

נוירופידבק  - שיטת טיפול אשר קיימת כבר הרבה שנים ובשנים האחרונות אף תופסת תאוצה, בטיפול בילדים עם ADHD . אנחנו חוקרים, בבית חולים שניידר את התחום, הודות לתרומה נדיבה של עמותת "ילדים שלנו". השיטה מלמדת את המוח של הילד, כיצד לצמצם את הפרעות הקשב והריכוז שלו. נוירו + פידבק, אשר משמעותו , המוח מקבל פידבק על התפקוד שלו ובאמצעותו הוא יכול  לתקן את עצמו.                

לדוגמא, במרפאה שלנו בשניידר, הילד שמגיע אלינו לטיפול, ישחק במשחק מחשב פשוט. מניחים לילד סרט על מצחו, כאשר הסרט מחובר למחשב. מבקשים מהילד רק להתרכז ומסבירים לו, שאם יצליח להתרכז, הדמות שלו במשחק תתקדם ותתפתח , כך שהילד צריך להתרכז ורק באמצעות אימון המוח הוא מפעיל את המשחק ומתקדם.

יש כמה שיטות לאמן את המוח, למשל, שיטת  EEG   ElectroEncephalogram הינה טיפול באמצעות, אימון גלי המוח לשיפור הקשב. שיטה נוספת הקיימת בשניידר היא באמצעות  HAG , בשיטה זו נבדקת רמת החמצון במוח הקדמי. אפשר לומר, שהטיפול הוא בשיטת "המקל והגזר".  אם המוח מצליח להתרכז במשחק הילד יתקדם  ואם המוח לא מתרכז, אזי הילד לא יתקדם במשחק.

ישנה אפשרות, שהילד יבחר סרט שהוא רוצה לצפות בו. במקרה זה, אם הילד/המוח מצליח להתרכז, הילד יצפה בסרט ללא הפרעה. אם המוח לא מתרכז כנדרש, יהיו "הפרעות בקליטה" והסרט יהיה מטושטש.

 לעומת שיטת הנוירופידבק , בשיטת הביופידבק - מנחים את המטופל לבצע תרגילי נשימה , דימיון מודרך ועוד, השיטה מתחברת לגוף המטופל. בנוירופידבק החיבור למוח, אשר לומד לווסת את גלי המוח באופן שעוקף את התודעה, הרעיון בשיטת הנוירופידבק שהמוח "ידבר" ישירות עם המוח בלי התודעה הנמצאת באמצע. תהליך האימון בשיטת הנוירופידבק, מתחילים באימון קצר של 5 דקות ומדי טיפול, מעלים את משך הטיפול עד ל- 30 דקות. הטיפול בנוירופידבק צריך להתקיים על בסיס של לפחות 22 מפגשים רצופים, בתדירות של פעמיים בשבוע, אחרת המוח לא מצליח ללמוד את השינוי.

  1. כאמור, יש מסלול נוסף לטיפול בהפרעות קשב וריכוז והוא בעזרת תרופות. לאור הניסיון רב השנים שצברת בתחום, כפסיכולוגית קלינית, מה עמדתך?

כפסיכולוגית אני חושבת, שיש שימוש עודף בתרופות. הרבה פעמים מציעים את התרופות, כקו טיפול ראשון, במקום להתחיל עם הדרכת הורים. תרופות הן טיפול חשוב אבל לא המענה הבלעדי, מאחר והן במקרים מסוימים גורמות לתופעות לוואי - מדכאות תיאבון, גורמות לכאבי בטן, חרדות, תחושת "זומבי" ועוד. אומנם התרופות מצילות הרבה מאוד ילדים אבל, יש לראות בתרופה רק כאחד מתוך מגוון של אמצעי טיפול. לתרופה יש "שעון" משלה, לדוגמא הרטאלין, טוב למשך 4 שעות עד 8 שעות וכאשר הילד מגיע הביתה מבית הספר והשפעת התרופה פגה, עליו להעביר את אחר הצהריים בלי כיסוי תרופתי. זהו מצב, היוצר קושי אצל הילד , כי הוא לא למד,  כיצד לווסת את הפרעת הקשב והריכוז, מאחר והוא נשען רק על אמצעי עזר חיצוני של התרופה.

  1. מדברים על כך, שהורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, זקוקים גם הם לעזרה, כדי להתמודד עם ילדם וליצור בבית סביבה נעימה . מה בעצם תפקיד ההורים? ואיך ניתן להסתייע בהם?

הפרעת קשב וריכוז מפריעה לסביבה. הילדים ההיפראקטיביים מפריעים לסביבה , כמובן לא מכוונה רעה, מאחר והם יותר משועממים ויותר תנועתיים. הם מכניסים מקצב גבוה לחיים בבית וההורים בתחושה, שהם נמצאים "ברכבת הרים", שטסה כל הזמן. התחושה שלהם, שכל הזמן מישהו "רץ" להם באוויר מול העיניים. ההורים מרגישים אחריות לדאוג שהילד יכין שיעורים, לא יפגר אחר רמת הלימודים בכיתה, יתנהג בהתאם לגילו, יהיה מווסת. יש ויכוחים רבים בבית בשל סף התסכול הנמוך של הילד והקושי שלו לווסת עצמו רגשית. לא פעם, ההורים מרגישים עייפים וחסרי אונים מול ההתמודדות עם הילד. בפרט, כאשר ניקח בחשבון ש- 80% מהילדים בעלי הפרעת קשב הם מאובחנים גם, כבעלי הפרעה נוספת , לרוב בעיות התנהגות (כמו: לקויות למידה, דכאון, חרדה) מה שהופך את ההתמודדות של ההורים והילד לקשה הרבה יותר.

ידוע לנו, כי אימהות לילדים בעלי ADHD נוטות יותר לדיכאון מאשר אמהות לילדים, ללא הפרעת קשב. כמו כן ,אנו יודעים, כי  הפרעת ADHD הינה  תורשתית ברמה גבוהה ויש משפחות, בהן גם ההורים עם תופעת   ADHD .  במקרים אלה, אין מי שיווסת את הילד ואנו רואים כאוס גדול באותה משפחה.  כדי לווסת את הפרעת ADHD של הילד חשוב ליצור אווירה פחות כאוטית ויותר מאורגנת בבית. כאשר אנו נלמד את ההורים כיצד לווסת את עצמם ואת הסביבה , כך הילד ילמד להיות יותר מווסת בעצמו. השינוי יכול להתחיל מההורים. כך גם יש סיכוי רב שהוא ישמר לאורך זמן.

הדרכת הורים יכולה לתת מענה משולש: ראשית, ההורים יגדילו את סמכותם ההורית, ילמדו לווסת את עצמם ואת הבית.   שנית, כתגובה, אנו רואים שהילד נעשה מווסת יותר והפרעת ADHD  שלו יורדת בעוצמתה. ושלישית המשפחה כולה מרוויחה, כאשר האוירה בבית נעשית פחות כאוטית ונעימה יותר.

  1. הבנתי מהו תפקיד ההורה בחיי הילד ובכן אשמח לשמוע את עמדתך באשר לתפקיד בית הספר בחיי אותו תלמיד עם בעיות קשב וריכוז, קשות?

הרבה פעמים ההורים מצפים שהילד יצא לעצמאות מהר מכפי שזה קורה ובכך ישחרר מעט מהלחץ שיש עליהם. הם מצפים שייקח יותר תפקידים על עצמו. הורים מתלוננים שאם בבית יש ילד בן 10 עם בעיות קשב וריכוז ויש עוד ילד קטן בן 4 , לעיתים הילד בן ה- 10 פחות עצמאי מאחיו הצעיר בן ה-4. לדוגמא, כאשר מתארגנים בבוקר ליציאה לבית הספר ולגן, בעוד לילד בן 10 צריך לעזור להתארגן ונדרש לפרוט לפרוטות את כל השלבים הנדרשים ליציאה מהבית,  כמו תיקח את החולצה ותילבש אותה, תלבש את התחתונים ועכשיו תיגרוב את הגרביים ותלבש את המכנסיים ועל כל פריט צריך להסביר, בעוד שעם האח הצעיר בן ה-4 ניתן לבקש ממנו להתלבש בלי יותר מדי הסברים. כלומר, לילד בן ה- 10 כל התיפקוד הניהולי – יכולת האירגון של סדר פעולות הנידרש, היכולת לנהל את הזמן- כל זה חסר לו.  וההורים בצדק שואלים, עד מתי אצטרך לנהל הכול עבורו. והתשובה, יש לעזור יותר לילד עם בעיות קשב וריכוז ואסור לעשות השוואות עם אחיו או אחיותיו הצעירים. גם הכנת השיעורים וכל ההתארגנות הכרוכה בה מחייבת את ההורים, לפרוט אותם, כך שהילד לאט לאט לוקח אחריות ומבצע את התיפקודים באופן עצמאי.

חשוב לייצר קשר טוב עם בית הספר . פעמים ההורים כועסים מדוע המורה קוראת להם לשיחה ומערבת אותם, בכל מה שקשור עם הילד בבית הספר. לא פעם הורה אמר לי "אני לא מבקש  מהמורה לבוא אלי הביתה ולעזור לי לפתור בעיות מול הילד" ולדעתם, כך גם בית הספר, חייב ללמוד להתנהל מול הילד בשעות שהילד בבית הספר. לכן, במקרים מסוימים נוצרים חיכוכים בין הורים לבין בית הספר. במרפאה בשניידר מסייעים בנושא ויוצרים סוג של "ברית" - בין בית הספר לבין ההורה - ומסבירים להורה, כי הוא צריך "לעבוד" בזה וחלק מהעבודה של ההורה לנהל את "הקונצרט", כי אם אתה כהורה לא תנהל אותו, אף אחד לא יעשה זאת במקומך והבעיה של הילד רק תחמיר. כאשר למורה יש בעיה עם הילד, ההורה צריך להיות שם בצורה הנכונה, שעובדת בשיתוף עם המורה ועוזרת למורה ולילד, באופן, שהם יכולים באמצעות שיתוף פעולה, להתגבר על הבעיה.

מאוד מומלץ להורים, בתחילת השנה, לקבוע עם המורה פגישה על מנת לספר על הצרכים המיוחדים של הילד. חשוב, שההורים יעדכנו גם את שאר הצוות של בית הספר, בבעיה של הילד. ההורים מצידם יסייעו, לבנות את "הברית" בין 3 הגורמים: המורה ההורה והילד, ברית אשר תאפשר לתחזק את הקשר עם הילד לאורך שנת הלימודים, כי הילד, באמת זקוק לעזרה ורק שיתוף בין כל הגורמים, יאפשר לו להשתלב באופן המיטבי, בבית הספר.   

  1. מה הסיכוי של ילד, המתמודד עם בעיות קשב וריכוז, להתגבר על בעיות רגשיות וחברתיות ולהשתלב באופן מיטבי, בחברת בני גילו?

הפרעת ה-ADHD  לרוב לא באה לבד. ב- 80% מהמקרים מתלווה לה הפרעה נוספת, כמו: בעיות התנהגות, דיכאון, חרדה , לקויות למידה.   ל- 50% מהילדים יש  2 הפרעות נוספות, לצד ה-ADHD ולא תמיד ברור מה קדם למה. לעיתים, בגלל הקשיים, מתפתח דיכאון, אולם ככל שהסביבה מווסתת ומסייעת ייטב לילד. במיוחד, כאשר ההורים לוקחים פיקוד ויכולים "לנצח על הקונצרט" עד שהילד לומד להיות עצמאי שזהו תהליך ארוך. חשובה מאוד גם התמיכה בהורים. חשוב ש-2 ההורים יהיו שותפים לתהליך.

חשוב, שההורים ימצאו זמן לעשות פעילות ביחד עם הילד, לבד , פעילות שהילד וההורה ייהנו ממנה יחד. , למשל, לרכב ביחד על אופניים, לשחק כדורגל , כדור סל, לאפות, ללכת קניות בסופרמרקט. אפשר לקבוע זמן בלוח השבועי, כך שהילד נפשית יערך ויחכה ל"חוג אבא/אמא" . אפשר לשלוח אותו כמובן לחוגים, שיבטא את עצמו. חשוב למצוא את תחומי החוזק, שיתנו לילד את תחושה של ערך עצמי חיובי.

  1. מה מלמדים המחקרים על התפתחות תחום הנוירופידבק והאם יש מספיק נתונים המעידים על הצלחת השיטה?

יש היום יותר מחקרים ונתונים אשר מעידים על הצלחות של שיטת הטיפול. יש מגוון שיטות בתחום וכן פרוטוקולים. יש גוף מחקר עשיר על היעילות בשיטת ה- EEG ElectroEncephalogram.

בשיטה זו, הטיפול נעשה באמצעות אימון גלי המוח לשיפור הקשב. במרפאת בית החולים שניידר פועלים בשיטת HAG (כפי שפורט בתשובה לשאלה 3). כדי שהטיפול יצליח, חשוב שהילד יזכור את האימון ולכן עליו להגיע פעמיים בשבוע. אחרת, המוח לא יזכור ולא יעשה את השינוי הנדרש. כאשר הילד מופיע במשך 11 שבועות רצופים, פעמיים בשבוע, כלומר לאורך זמן, ההתמדה, תאפשר למוח לעשות את השינוי. לעיתים, כאשר הילד גדל והמוח מתפתח צריך לתחזק. ההפרעה מקבלת ביטוי שונה בבגרות .

במחקר הנעשה כיום, במרפאה בשניידר בודקים, האם מנות דחף אחת לשלושה חודשים לאורך שנה ישמרו על השיפור שהושג בטיפול.

  1. ידוע לי שאת חוקרת ומטפלת בילדים עם הפרעות קשב כבר שנים רבות, האם תוכלי לשתף אותנו ב- 3 תובנות מרכזיות, שיסייעו להורים לקבל החלטה, באיזו דרך טיפול יש לבחור עבור ילדם הסובל, מבעיות קשב וריכוז?

בעיקרון הייתי מעוניינת לתת לילדים "הכל" – נוירופידבק, הדרכת הורים לחזוק סמכות הורית, טיפול רגשי לילד , סדנא למיומנויות חברתיות ועוד. אבל כידוע, המשאבים מוגבלים ולא כל הטיפולים נמצאים ב"סל" הבריאות. וכמובן לא צריך להעמיס על הילד וההורים טיפולים מיותרים. ועל כן צריך לבדוק מה הטיפול המתאים ביותר, בהתאם לאופן בו הפרעת ADHD פוגעת בתפקוד של הילד. הדרכת הורים, זה הטיפול הראשון שהייתי ממליצה. אם הילד סובל רק מהקושי להתרכז ללא היפראקטיביות ואימפולסיביות הייתי מטפלת בו באמצעות, הנוירופידבק. אם הילד מתבגר ובעל מודעות לקשייו הייתי משלבת טיפול CBT לילד.

טיפול תרופתי רק בשלב השני, במידה והטיפולים הלא תרופתיים לא היו יעילים מספיק.

במרפאה שלנו בשניידר ניתנים מגוון טיפולים. רוב הטיפולים הם בתוך הסל וניתן לקבלם עם טופס 17. הנוירופידבק הוא טיפול מחוץ לסל ועלותו לכ- 22 טיפולים כ- 5,000 ₪  (נכון למרץ 2021).

  1. האם נדרש מעקב לאחר שווידאנו שחלה הטבה משמעותית?

       ADHD הינה הפרעה כרונית. אנו מנסים בטיפול "להנמיך את הווליום של ההפרעה", לצמצם את השפעתה ולעזור לילד ו/או להורים להקטין את הפגיעה בתפקוד שלו.  יש משפחות שהטיפול שקיבלו אצלינו מספיק   להם והם מפנימות את השינוי הנדרש. ויש משפחות, שחוזרות לאחר תקופה לסדרה נוספת של מפגשים. אחת המטרות של המחקר הנוכחי במרפאה הוא לבדוק האם מנות "דחף" שינתנו להורים/לילד כל תקופה מסוימת, יכולות לעזור בשימור ההישגים, בתום תקופת הטיפול, כך שלא תהיה התדרדרות למצד פרה הטיפול.

  1. האם את מכירה אישים בולטים שהתמודדו עם בעיות קשות של קשב וריכוז והצליחו בחייהם?

ישנם הרבה אנשים בולטים בעבר שהיו עם בעיות ADHD , אבל מאחר שבעבר לא הגדירו את ההפרעה לכן  קשה יותר לדעת מי היה מאובחן היום עם ADHD.  חושבים למשל,  שלאיינשטיין הייתה הפרעת קשב, לאחים הטייסים רייט ולעוד רבים אחרים.  חשוב לומר,  כי אין קשר בין הפרעת קשב וריכוז לבין רמת האינטליגנציה,  וכי ישנם אנשים רבים חכמים ומוצלחים עם הפרעת קשב, כולל  מנכ"לים.

אם לומדים כיצד לווסת את הפרעת הקשב, אפשר להגיע רחוק.

__________________________________

 

יצירת קשר וזימון תורים:

המרפאה לטיפול מערכתי ב־ADHD במרכז שניידר לרפואת ילדים

ימי פעילות ושעות פעילות ראשון עד חמישי, מ־08:00 עד 14:00 
טלפון לזימון תור: 03-9253186, מ־8:00 עד 14:00

מייל ליצירת קשר:psycare@clalit.org.il

 

Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder (ADHD) -  Neurofeedback (NFB) And Parent Training

Today we will interview Dr. Irit Schorr Sapir, Clinical psychologist PhD and director, for more than a decade, of the Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder (ADHD) clinic at Schneider Children’s Medical Centre of Israel.  Dr. Schorr Sapir is a lecturer in the School of Psychology at Tel Aviv University. She founded (together with prof. Haim Omer) and is now the Director of the Non-Violent resistance and New Authority School. The School trains therapists and professionals. Dr. Schorr Sapir is engaged in treatment and research that focuses on ADHD and parenthood. In addition, in the last few years, she has been researching the field of Neurofeedback (NFB). This interview will focus mostly on the treatment of ADHD, with an emphasis on NFB therapy and parent training. Dear parents, if you have queries that have remained unresolved so far, this interview may answer many of your questions.

 Interview by Hemda Mark 21.03.2021

 (Translation to English by Vered Reuve).

   Glad to meet you, Dr. Irit Schorr Sapir,

1. 

My first question is “What is ADHD and how does it interfere with the child’s proper functioning in terms of education, and socially and emotionally?

ADHD is Attention Deficit Hyperactivity Disorder. The ADHD  disorder makes it difficult to pay attention and to focus on the task in hand. It is often accompanied by Hyperactivity and Impulsive behavior. Moreover, there is an impairment in the executive functioning (a set of mental skills such as organization, planning and control) of the child who has ADHD.  He has issues with inhibitory control- whether it is emotional, behavioral or cognitive control. ADHD is a neurodevelopmental disorder. It is has a neurological basis; however, the level of intensity that is manifested, also depends on the environment in which the child grows up. The child finds it difficult to concentrate on the material being taught in class, has a hard time staying seated in his chair and often disrupts the classroom. Consequently, the parents find out that the child has ADHD only when he starts first grade, as he is required to sit in class and concentrate. Furthermore, at this stage the child struggles with acquiring reading, writing and math skills. In addition, the teacher will often complain as the child fidgets in his chair, and finds it difficult to wait his turn and to follow the class rules. His behavior often makes it difficult for the children in his class to study. In order to demonstrate issues with inhibitory control and impulsiveness, imagine a situation where, for example, the child wants to slide on a slide. He ignores the queue of children in front of him because he wants to slide right now. He does not think of the consequence, for example that the other children will be angry at him and will not want to play with him. The child has a hard time with delayed gratification and finds it hard  to stop and think of the consequences of his actions before actually doing the activity.  Due to this behavior, interpersonal interaction may be impaired and social problems may develop. Feelings of depression and anxiety, as well as low self esteem, may develop as a result of the environment’s reaction to the child’s behavior and his difficulty in acquiring first grade learning skills. Furthermore, the child’s hyperactive and impulsive behavior may cause friction within the family. Moreover, in cases where the parents have difficulty setting boundaries and regulating the child’s behavior, it may cause tension and problems in the relationship between the child and his parents. 

2. 

What are the treatments for ADHD?

The treatment for ADHD depends on the extent of the disorder. In cases where the child has difficulty in his studies, he can be assisted in school through “remedial instruction”, extra classes tailored to help the child. The teacher often seats the student at a separate table in class, where the child does not distract other children. When the disorder is more intense and impairs the child’s behavioral, academic and social functioning, therapeutic intervention is required. 

In the USA- Treatment of the child’s ADHD depends on his age. At In preschool, parental guidance is recommended to help the child regulate himself emotionally and behaviorally. Once the child starts school, the recommendation is to prescribe medication (Ritalin, etc.) and/or parental guidance. As a teenager, the recommendation is for drug treatment, preferably combined with CBT (Cognitive Behavioral Therapy) therapy. 

In Australia and Europe- Parental guidance is the preferred treatment until adolescence. Only when it is ineffective, drug treatment is added. In adolescence the recommendation is also to try to help the teenager with CBT therapy. 

In Israel- The treatment in Israel nowadays, unfortunately, is similar to that in the United States. 

It is Important to note that emotional therapy in itself, isn’t effective for a child with Attention Deficit Disorder. There are no recent studies that prove that these treatments are effective in reducing the disorder. However, they can certainly help with the emotional problems that can accompany ADHD such as: low self-esteem, depression etc…

3. 

We are all aware today of the “wonder” drug Ritalin.    Nevertheless, it is clear to all that it isn’t possible to rely only   on drugs, when there are alternatives “on the shelf”, like the      Neurofeedback treatment, a method that trains the brain to function optimally. To me it sounds imaginary; is it really    possible to train the brain? 

Neurofeedback (NFB)- is a treatment method that has existed for many years and recently is even gaining momentum in the treatment of children with ADHD. In Schneider Hospital, thanks to a generous donation from “Our Children”, we are researching this field. The Neurofeedback method teaches the child’s brain to reduce his Attention Deficit Disorder. Neuro + feedback means the brain receives feedback on its functioning and thus the brain can correct itself. For example, in our Schneider clinic, the child who comes for treatment will play a simple computer game. A ribbon is placed on the child’s forehead, which is attached to the computer. The directions are that if the child will concentrate, the character in the game will progress and develop. The child needs to concentrate in order to progress in the game. As a consequence, by training the brain, he succeeds in the game. There are several methods to train the brain. For example, the ElectroEncephalogram (EEG) method uses brainwave training to improve attention. Another method, which is used in Schneider is through HAG- this method tests the level of oxidation in the forebrain. The treatment is used with the “stick and carrot” method. If the child manages to use his brain to concentrate while playing, he will progress in the game. Otherwise, he will not progress. Another possibility is that the child will choose to watch a movie. In this case, if the child manages to concentrate, he will be able to see the movie without interruptions. However, if the brain does not concentrate as required, there will be “Absorption interference” and the movie will be blurred. 

In comparison to the Neurofeedback method, in the Biofeedback method the patient is instructed to perform breathing exercises, guided imagery and more. In this method the emphasis is on the patient’s body, while in the Neurofeedback method the emphasis is on the patient’s brain. The brain learns to regulate its brain waves in a way that bypasses consciousness. The idea is that the brain will “speak” directly to itself without the consciousness’ interference. The Neurofeedback training takes about 22 consecutive sessions of at least 2 meetings a week. Otherwise the brain is unable to learn the change. The first session includes a short training of the brain of about 5 minutes and In every session, the treatment is longer until the training takes 30 minutes. 

4.

As mentioned, another kind of treatment for ADHD is by prescribing medication. In light of the many years of experience you have gained in the field, as a clinical psychologist, what is your position?

As a psychologist, I think there is an overuse of drugs. The medication is offered many times as a first option for treatment. Instead of starting with parental guidance. Medication is an important method of treatment. Yet, it is not the only solution, since in some cases, they may cause side effects- suppression of appetite, abdominal pain, anxiety, a “zombie” feeling and more. Although medications save a lot of children, the drugs should be seen as just one of a variety of treatment methods. The drug has its own clock. For example, the Ritalin’s effect is only between 4 to 8 hours and when the child comes home from school and the effect of the drug has expired, he must pass the afternoon without the effect of the medication. This situation creates a difficulty for the child, because he hasn’t learned how to regulate the ADHD, since he relies only on the external aid of the drug. 

5.

Parents of children with ADHD also need help to cope with    their children and to create a pleasant environment at home. What is the role of the parents and how can they help their children?

ADHD disorder disturbs the environment. Hyperactive children disturb the environment, of course without having any bad intention, since they become bored and more restless. These children accelerate the pace to daily life at home. Consequently, the parents feel like they are on a “roller coaster” that keeps flying at full speed. It's as if someone is constantly “running” in the air in front of their eyes. The parents feel responsible for making sure that the child does his homework, doesn’t lag behind in class, that he behaves according to his age and appropriately. There are many arguments at home due to the child’s low frustration threshold and his difficulty to regulate himself emotionally.  As a result, parents often feel fatigue and a sense of helplessness when dealing with the child. This is especially true when considering that 80% of children with ADHD disorder are diagnosed as having another disorder, mostly behavioral problems (as well as learning disabilities, depression and anxiety) which makes it even more difficult for the parents to cope with the child.

We know that mothers of children with ADHD disorder are more prone to depression than mothers of children without ADHD. We also know that ADHD disorder is often genetic. Therefore, there are families, in which both the children and the parents have ADHD disorder. In these cases, there is no one to regulate the child. Consequently, we observe chaos in such families. It is important to create a less chaotic and more organized atmosphere at home in order to regulate a child’s ADHD disorder. When we teach parents how to regulate the environment and themselves , the child will learn to be more self-regulating. Moreover, if the change starts from the parents, there is a high chance that it will be implemented over time. 

Parental guidance provides a threefold solution: First, parents increase their parental authority, and learn to regulate themselves and the family. Second, the child becomes more regulated and there is a decrease in the intensity of his ADHD disorder.  Third, the whole family benefits when the atmosphere at home becomes more pleasant and less chaotic. 

6.

I now understand the role of the parents in the life of their child. I would love to hear your position regarding the role of the school in the life of the student who has severe ADHD disorder.  

Many times the parents, hoping to release some of the pressure that they feel on a daily basis, expect the child to become independent faster than actually happens in reality. They expect him to take on more roles. Parents who have a 10-year-old child with ADHD disorder at home and another child who is 4-years-old, complain that sometimes the 10-year old child is less independent than his 4-year-old brother. For example, when getting organized in the morning to go to kindergarten and to school, all one needs to do with the 4-year-old brother is to ask him to dress without too many explanations, whereas the parents need to help the 10-year-old who has the ADHD disorder to get organized and often need to break down all the stages of the process required for getting dressed and leaving the house. A specific direction needs to be given for each task. For instance: Take the shirt and put it on, put on your underwear and now put on your socks and pants. In other words, the 10-year- old lacks the managerial functions- the ability to organize the sequence of actions required, the ability to manage time etc... Thus the parents rightly ask: “how long will I have to manage everything for him?”. The answer, however, is more help needs to be given to the child with the ADHD disorder. Furthermore, comparisons shouldn’t be made between him and his younger siblings. The same goes for organizing and preparing homework. The parents need to help by breaking down the tasks so that the child will slowly take on more responsibility and will perform them independently.

It is important to establish a good relationship with the school. Sometimes the parents are angry because the teacher calls them in order to set up a meeting, updates them and gets them involved in every aspect of the child’s daily routine in school. More than once a parent tells me: “I do not ask the teacher to come to my house and help me solve problems in front of the child”. in their opinion, the school also needs to learn how to cope with the child during school hours. That is why, in some cases, there is friction and tension between the parents and the school. The clinic at Schneider helps with this problem and create a kind of “alliance” between the school and the parent, by explaining to the parent that he is a kind of manager. He needs to “work” and conduct the “concert” which is his child’s life. Since if you, as a parent, won’t manage it, no one else will do it and the child’s problems will only get worse. 

When the teacher encounters a difficulty with the child, the parent needs to collaborate with the teacher to help both the teacher and the child so that they will overcome the problem.  It is highly recommended to set up an appointment with the teacher at the beginning of the school year, to tell her about the special needs of the child. Moreover, it is important that the parents update the rest of the school staff about the child’s problems. The parents, for their part, should help build the “alliance” between the 3 entities: the teacher, the parent and the child, an alliance that will enable them to  maintain the relationship with the child throughout the school year.  The child really needs help and only cooperation between all parties involved will enable the child to integrate in the best possible way at school.  

7.

What are the chances of a child, who is dealing with ADHD    disorder, to overcome emotional and social problems and to integrate optimally with his peers? 

ADHD is usually not a standalone disorder.  In 80% of the cases, it is accompanied by another disorder, such as: behavioral problems, depression, anxiety and learning disabilities. 50% of the children have 2 additional disorders and it is not clear if what came first, the ADHD or the other disorders. Sometimes, because of the difficulties, the child develops depression. However, the more the environment regulates and supports the child, the better it is for the child, especially when the parents take command and can “conduct the concert” until the child learns to be independent, which is a long process. Parental support is also very important. Furthermore, it is essential that both parents will be involved in the process. 

It is of utmost importance that the parents find time to do activities together with the child alone, an activity that both the child and the parents will enjoy. For instance, riding a bike together, playing soccer, basketball, baking and even shopping in the supermarket together.  It is recommended to set a time in the weekly calendar, so that the child will mentally prepare and wait for the “father/mother activity”. It is possible, of course, to send the child to classes/activities that he likes and where he is able to express himself. It is critical to find the child’s strengths and choose activities in those areas, so that the child will feel a positive self-worth and strengthen his self- esteem. 

8.

What do the studies teach us about the development of the field of Neurofeedback and is there enough data that attests to  the success of the method? 

There are more studies and data today that attest to the success of the Neurofeedback treatment method. There is a variety of methods in the field as well as protocols. There is a wide research body on the effectiveness of the ElectroEncephalogram (EEG) method. In this method, the treatment is done through brainwave training, to improve attention. The Schneider Hospital clinic operates using the HAG method (As detailed in answer to question 3). For the treatment to be successful, it is important for the child to remember the training. Therefore he must come twice a week. Otherwise, the mind will not remember and will not make the required change. When the child comes for 11 consecutive weeks, twice a week, perseverance will allow the brain to make the change. From time to time, as the child grows and the brain develops, the treatment needs to be maintained. The disorder takes on a different manifestation in adulthood.

A study at the Schneider Clinic, currently underway, is examining whether booster doses given once every three months, over the course of a year, will maintain the improvement that was achieved in treatment. 

9.

I know that you have been researching and caring for children with ADHD disorders for many years. Can you share with us 3 key insights that will help parents decide which treatment to  choose for their child who is suffering from ADHD?

In principle, I would like to give children “the whole package”- neurofeedback, parental guidance to strengthen parental authority, emotional care for the child, a workshop on social skills and more. However, as is well known, the resources are limited and not all treatments are in the healthcare basket. Moreover, unnecessary treatments should not be placed upon the child and his parents. Therefore, the most appropriate treatment should be given , depending on how the ADHD impairs the child’s functioning. Parental guidance is the first treatment I would recommend if the child only suffers from difficulty concentrating without hyperactivity and impulsivity. Neurofeedback would be my recommendation for treatment. I would incorporate CBT if the child is mature and is aware of his difficulties.  Medication is recommended only in the second stage, if the non-pharmacological treatments were not effective enough. A variety of treatments are provided at our clinic in Schneider. Most of the treatments are included in the healthcare basket and can be obtained with the “Form 17”. Neurofeedback is not included in the healthcare basket and costs about NIS 5,000 for 22 treatments (as of March 2021).  

10. 

Is a follow-up check up required after we have seen a 
significant improvement?
 

ADHD is a chronic disorder. In treatment, we try to “lower the volume of the disorder”, to reduce its effect and help the child and/or his parents reduce the impairment in his or her functioning. There are families who received treatment and it is enough for them, since they internalize the required changes that are required. On the other hand, there are families who return after a certain period for another series of meetings. One of the goals of the current study in the clinic is to test whether the  “booster doses” that will be given to the child/parent once in a specified period, can help maintain the achievement at the end of the treatment period, so that there will not be a return  to the level of the condition from before treatment started. 

11.

Do you know prominent personalities who have faced severe

problems of ADHD and succeeded in their lives?  

There are a lot of prominent people who have had ADHD. In the past the disorder was not diagnosed, so it is more difficult to know today who had the ADHD disorder. But we can assume that Einstein had ADHD, as well as the Wright brothers (known for inventing, building, and flying the world's first successful motor-operated airplane) and many others. It is important to note that there is no connection between ADHD and the level of intelligence, and that there are many smart and successful people with ADHD including CEOs. Once you learn how to regulate ADHD disorder, one can go far and succeed in every field imaginable.